רונן חיון נהרג מפגיעת טיל בטנק בו נהג בדרום לבנון בשנת 1997. אמו כותבת על הילד המוזיקלי שלה, שאחיו ממשיכים במורשתו, על הגעגוע העז, ועל הזמן – שלא מרפא את הפצעים
זו הייתה שבת ארוכה וקשה עבורנו היות וידענו שאתה אמור לחזור למוצב לאחר ארבעה ימים שהיית במארב. המתנו דרוכים לשיחת טלפון ממך, אותה שיחה שמעולם לא קיבלנו. עשר בלילה, אחרי כחמש שעות שאתה כבר אינך בין החיים, על סף דלתנו עמדו קציני העיר, שבישרו לנו את בשורת האיוב. בשורה שריסקה לרסיסים את ביתנו החם וחיים שלמים התהפכו בשניות, נקישה בדלת שהדה עדיין מצלצל בזיכרוני ושום דבר אף פעם לא יהיה אותו דבר.